שעון זקן גדול וגבוה זז תמיד מאה שנה, מאז ימי סבא. זהו שעון מגן, שעבר בירושה בבוקר שבו נולד סבא. עכשיו השעון הזה כבר לא זז, אבל במשך מאה שנה הוא תיקתק ותקתק בתוך סבא, תקתק ותקתק, עכשיו הלב הזה כבר לא זז. השעון הישן יודע הכל; זה עבר מהיום שבו האח הגדול מצא מאהבת יפה. הוא יודע את כל הדברים השמחים והעצובים. עכשיו השעון הזה כבר לא זז, אבל במשך מאה שנה הוא תיקתק ונתקע בתוך האח הגדול, תיקתק ותקתק, עכשיו הלב הזה כבר לא זז. היא התעוררה בחצות בחלומו של דודו, וסימנה בשקט את שעת הפרידה. אדם אהוב עולה השמיימה, יחד עם זיכרונות ואהבה. עכשיו השעון הזה כבר לא זז, אבל במשך מאה שנה הוא תיקתק ותקתק בתוך סבא, תקתק ותקתק, עכשיו הלב הזה כבר לא זז.